מתי בפעם האחרונה באמת נהנתם את מה שאכלתם? לא רק "אכלתם משהו טעים" - אלא באמת טעמתם, הרגשתם את המרקם, שמתם לב לטעמים, הייתם נוכחים בארוחה. אם אתם כמו רוב האנשים, התשובה היא כנראה "לא זוכר". כנראה שאחת הארוחות האחרונות שלכם דווקא נראו ככה : לאכול מול מסך, לבלוע מהר, ולהרגיש אחרי זה מלאים מדי - בלי לזכור בכלל מה אכלתם. זה לא אשמתכם. ככה כולנו חיים היום. אבל יש דרך אחרת. מה זה מיינדפולנס באכילה? מיינדפולנס באכילה (Mindful Eating) זה פשוט לאכול עם תשומת לב . להיות נוכחים בארוחה במ

"אתה תמיד ככה." יש קול בראש שלכם שמכיר אתכם טוב מדי. הוא יודע בדיוק איפה לפגוע. הוא שם כשאתם מתעוררים ("עוד יום שאתה הולך לבזבז"). הוא שם כשאתם מדברים עם אנשים ("הם רואים שאתה מזייף"). הוא שם כשאתם מסתכלים במראה, כשאתם טועים במשהו קטן, כשאתם מנסים להירדם. והוא לא סתם מעיר הערות - הוא מכריז עובדות. "אתה לא מספיק טוב." "את תמיד מפשלת." "אף אחד לא באמת אוהב אותך.". הקול הזה מרגיש כמו האמת - וזו בדיוק הבעיה. אבל מה שנלמד, אפשר גם ללמוד אחרת. בפוסט הזה נבין מאיפה הקול הביקורתי מגי

יש רגע כזה במערכות יחסים שבו פתאום משהו לא מסתדר. הוא רוצה מרחב, היא מרגישה נטושה. היא צריכה וידוא שהוא אוהב אותה, הוא מרגיש נחנק. ורובנו חושבים שזה פשוט "אי התאמה" או "אופי". אבל מה אם יש לזה הסבר הרבה יותר עמוק - כזה שמתחיל עוד לפני שלמדנו לדבר? תיאוריית ההתקשרות, שפותחה על ידי הפסיכולוג ג'ון בולבי, טוענת שהדרך שבה התנהגו איתנו ההורים בשנים הראשונות לחיים משפיעה על איך שאנחנו מתנהלים בקשרים - גם 30 או 40 שנה אחרי. החדשות הטובות? ניתן לשנות דפוסי התקשרות גם בבגרות. מהן ארבעת

כולם שמעו בטח את העצה: "תכתבו שלושה דברים שאתם אסירי תודה עליהם". זה מופיע בכל ספר של פיתוח אישי, בכל פודקאסט, בכל סרטון יוטיוב. ובכל זאת, רוב האנשים לא עושים את זה. או שמתחילים ומפסיקים אחרי שבוע. למה? כי "להיות אסיר תודה" נשמע נחמד, אבל בפועל זה לא תמיד מרגיש אמיתי. קשה להרגיש תודה על הבריאות כשכואב לכם הראש, או על המשפחה כשהילדים מתפרעים ברקע. אז בואו נדבר על איך לעשות את זה אחרת. מה זה בעצם הכרת תודה? הכרת תודה היא מעבר לרשימה של דברים טובים. היא תרגול של תשומת לב - היכול

האזנה לצלילים בתדרים מסוימים משפיעה על הגוף והמוח. זו לא תיאוריה - זה תחום שנחקר כבר עשרות שנים. אחד התדרים שמקבל תשומת לב מיוחדת בשנים האחרונות הוא 528 הרץ, המכונה "תדר האהבה" או "תדר הריפוי". יש מי שרואים בו כלי רוחני עתיק, ויש מי שמייד מסמנים אותו כשטויות ניו-אייג'. האמת, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע. ודווקא המדע מתחיל לתת כמה תשובות מעניינות. מה הוא תדר 528? תדר 528 הוא אחד מחמשת התדרים המרכזיים בסולם הסולפג'יו - סולם עתיק שהיה בשימוש כבר בימי הביניים, בעיקר במזמורים גרגו

"אני לא אצליח לשבת במקום 5 דקות" זו אחת הסיבות הכי נפוצות שאנשים נותנים למה הם לא מתרגלים מדיטציה. הם מדמיינים את עצמם יושבים בשקט עם רגליים משולבות, ומשהו בפנים פשוט צורח "לא בשבילי". אז הנה חדשות טובות: אפשר לתרגל מדיטציה תוך כדי הליכה. בלי לשבת. בלי לעצום עיניים. כן. מדיטציה היא לא בהכרח לשבת בשקט עם עיניים עצומות. זו פשוט תשומת לב מכוונת לרגע הנוכחי. ואפשר לעשות את זה בדיוק באותה מידה תוך כדי הליכה. מדיטציה בהליכה מציעה דרך פשוטה ונגישה להפוך כל צעד לתרגול מיינדפולנס, שמא

"למה אני לא מצליח להירדם?" - זו השאלה שמלווה מיליוני ישראלים בשעות הקטנות של הלילה. הגוף עייף, העיניים כבדות, אבל המוח? המוח דווקא מחליט שזה הזמן המושלם לעבור על כל מה שהטריד אותנו היום, אתמול, ובעשר השנים האחרונות. אותו סרט ישן שמתנגן שוב ושוב – דברים שאמרנו ולא היינו צריכים, דברים שלא אמרנו והיינו צריכים, חרדות על מחר שעוד לא הגיע. מה אם היה אפשר לעזור למוח "לכבות" את עצמו - לא עם כדורים, אלא בשיטה טבעית שמחקה את מה שהוא עושה ממילא כשאנחנו ישנים? מהי שיטת EMDR? המונח EMDR ה

יש רגע כזה: אתם פותחים את האינסטגרם “רק לדקה”, ורואים חברים באירוע, מישהי בחופשה, מישהו בהופעה, פתאום עולה חוסר שקט קטן: “רגע… אולי אני מפספס/ת משהו?” אבל FOMO לא תמיד נראה כמו גלילה ברשתות. לפעמים הוא מופיע דווקא כשצריך לבחור: ערב פנוי שהופך לשיטוט בין אפשרויות, נטפליקס שנפתח ונסגר אחרי חצי שעה של התלבטות, הזמנה של אוכל שמתבטלת כי “אולי יש משהו יותר טוב”. זה הפנים השקטים של FOMO - פחד לסגור אופציה אחת ולהרגיש שבכך ויתרנו על אחרת. בפוסט הזה נעשה סדר: מה זה FOMO, למה הוא מופעל

האם אי פעם הרגשת שהחיים פשוט עוברים לידך? שאתה רץ מפגישה לפגישה, ממשימה למשימה, בלי באמת להיות נוכח? אם התשובה היא כן, אתה לא לבד. מיליוני אנשים ברחבי העולם חווים תחושה דומה של ניתוק מהרגע הנוכחי. החדשות הטובות הן שיש דרך לשנות את זה. מיינדפולנס, או קשיבות בעברית, היא לא סתם עוד טרנד חולף. מדובר בגישה מבוססת מדעית שיכולה לשנות את הדרך שבה אתה חווה את החיים. במאמר זה נציג בפניך חמישה עקרונות מיינדפולנס שישנו את חייך ויעזרו לך לחיות חיים מלאים ומשמעותיים יותר. מה זה מיינדפולנס

קיבלתם קידום בעבודה. כולם מברכים אותכם. המנהל אומר כמה מגיע לכם. ואתם? אתם מרגישים שרימיתם את המערכת. "הם לא יודעים שאני לא באמת יודע מה אני עושה.", "זה היה מזל.", "מתי הם יגלו?". זו לא צניעות. זה לא סתם חוסר ביטחון. זו היא כנראה תסמונת המתחזה - תופעה פסיכולוגית נפוצה שמשפיעה על אנשים מצליחים יותר מכל אחד אחר. התחושה הזו יכולה לפגוע בביטחון העצמי, לעכב התפתחות מקצועית ואישית, ולגרום למתח נפשי מתמשך. במאמר זה נבחן מהי תסמונת המתחזה, למה היא מתרחשת, וכיצד ניתן להתמודד איתה כד

אם התחלתם להתעניין בתדרים למדיטציה או לשינה, כנראה שמעתם על המונחים - Binaural Beats (פעימות בינאוראליות) ו-Monaural Beats (פעימות מונאוראליות). שניהם נועדו להשפיע על גלי המוח. שניהם משתמשים בתדרים. אבל הם עובדים בצורה שונה לחלוטין - והשוני הזה משנה את האופן שבו אתם צריכים להשתמש בהם. אז בואו נפרק את זה. מה ההבדל ביניהם, איזה מהם יותר אפקטיבי, ומתי כדאי להשתמש בכל אחד. מה זה תדרים בינוראליים? תדרים בינאוראליים (Binaural Beats) זה הסוג הכי מוכר ונפוץ של תדרים. העיקרון פשוט: את

חרדה היא לא סימן ל“חולשה”. היא תגובה טבעית של מערכת העצבים למציאות עמוסה, לא צפויה ולעיתים מאיימת - ובשנים האחרונות, עבור רבים מאיתנו, היא הפכה לחלק קבוע מהיומיום. יותר ויותר אנשים מחפשים היום כלים לא תרופתיים להפחתת חרדה, ומדיטציה עולה שוב ושוב כאחת השיטות היעילות, הזמינות והפשוטות ביותר לשפר את הרוגע ולהחזיר שליטה פנימית. אבל כאן עולה השאלה האמיתית: איך בכלל מתחילים לתרגל מדיטציה כשיש חרדה? למה מדיטציה עוזרת להפחית חרדות חרדה קשורה ישירות למערכת העצבים ולתגובה האוטומטית ש

2:47 בלילה. אתם בוהים בתקרה. המוח רץ על כל שיחה מהיום, כל משימה של מחר, וגם על העובדה שאתם עדיין לא ישנים וכמה גמורים תהיו מחר. "רק תירדם כבר," אתם אומרים לעצמכם. כאילו זה אי פעם עבד ככה. אם זה מוכר לכם, אתם לא לבד. יותר מ-30% מהאוכלוסייה במדינה מתמודדים עם קשיי הירדמות או בעיות שינה. השאלה היא למה זה קורה דווקא לכם, ומה באמת עושים עם זה. למה זה קורה? גורמים לקשיי הירדמות הלחץ שלא נגמר אנחנו חיים במדינה שלא יודעת מה זה "מצב רגוע". חדשות, עבודה, חשבונות, ילדים, התראות - המוח ש

מדיטציה היא כבר מזמן לא סתם טרנד רוחני. במציאות שבה העומס הנפשי גדל והשחיקה כמעט בלתי נמנעת, מדיטציה הפכה לכלי פשוט אך עוצמתי לשיפור הרווחה היומיומית והבריאות הנפשית. והחדשות הטובות? לא צריך שנים של תרגול או שעות ארוכות מדי יום. כבר אחרי חודש של תרגול קצר ועקבי - מספיק גם רק 5-10 דקות ביום - רבים מתחילים להרגיש שינויים מוחשיים בחייהם. 1. רוגע פנימי והפחתת סטרס החיים לא בהכרח נעשים קלים יותר תוך חודש, אבל התגובה שלכם אליהם כן. מדיטציה מסייעת למערכת העצבים להפחית את הפעלת "מצ

שאלה קצרה - כמה מההחלטות שקיבלתם בשנה האחרונה היו באמת שלכם? לא "מה אמא תגיד". לא "מה יחשבו בעבודה". לא "מה החברים יאמרו". באמת שלכם. אם התשובה מטרידה אתכם - אתם לא לבד, והחדשות הטובות? אפשר לעבוד על זה. יש לנו בעיה אנחנו חיים במדינה שבה כולם יודעים הכל על כולם. השכנה יודעת כמה אתם משלמים על הדירה. הדודה יודעת למה עוד לא התחתנתם. חבר מהעבודה יודע בדיוק כמה אתם מרוויחים. ולכולם יש דעה. לא רק דעה - הם גם לא מהססים לשתף אתכם בה. "למה אתה לא קונה דירה?", "מתי כבר תעשי ילדים?", "ה

הנסיעה לעבודה היא לרוב החלק הכי מעצבן ביום. רוב האנשים מבלים אותה בסקרולים אינסופיים או בוהים בחלון ומחכים שהיא תגמר. אבל מה אם הזמן הזה דווקא יכול להיות הזמן הכי שווה ביום שלכם? מדיטציה בדרך לעבודה היא לא רק אפשרית - היא יכולה להיות הדרך הכי קלה להכניס תרגול קבוע לחיים. אתם ממילא שם. אתם ממילא לא עושה כלום מיוחד. למה לא לנצל את זה? ויש לזה גם בונוס: אתם מתחילים את היום באנרגיה טובה שתלווה אותכם במהלך היום. למה דווקא הנסיעה לעבודה? הזמן כבר קיים.  זו לא עוד משימה שצריך לדחוף

סטרס הוא חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים, אך ההשפעות שלו על הגוף רחבות ומורכבות הרבה מעבר למה שרבים חושבים. זה לא רק "הכל בראש" - הגוף שלכם מתקשר איתכם כל הזמן. הכאב בכתפיים, הבטן הרגישה, העייפות המתמשכת - אלו אינם מקריים. זוהי הדרך של הגוף לומר שמשהו דורש תשומת לב. החדשות הטובות? ברגע שמבינים את המנגנון, אפשר לפעול. הסטרס משפיע על לחץ הדם והלב למה הגוף בכלל מגיב ככה? כשאתם חווים לחץ - לא משנה אם זה דדליין, ריב, או סתם יום עמוס - המוח מפעיל תגובת חירום אוטומטית. הוא לא מבחין ב

יש לכם משימה חשובה שאתם צריכים לעשות. אתם יודעים שהיא חשובה. ופתאום מחליטים שעכשיו זה הזמן המושלם לנקות את המקלדת. ואז אתם כועסים על עצמכם. "למה אני ככה?" "למה אני לא פשוט עושה את זה?" והבעיה היא כזו - אתם מנסים לתקן משהו בלי להבין למה הוא שם בכלל.

יש רגעים שבהם הכל מרגיש מחוץ לשליטה - הפקק לא זז. הבוס לא עונה. המצב הביטחוני מדאיג. הילדים צועקים. המחשבות רצות. אנחנו רגילים לחשוב שאנחנו חייבים “להחזיק הכול”, אבל האמת היא ? שרוב הדברים פשוט לא בידיים שלנו. עם זאת, יש דבר אחד שתמיד נשאר בשליטתנו - וזו הנשימה. מה מיוחד דווקא בנשימה? הנשימה היא הדבר היחיד במערכת העצבים שהוא גם אוטומטי וגם רצוני. הלב דופק מעצמו. העיכול קורה בלי שאתם חושבים על זה. אבל בנשימה שלכם אתם יכולים לשלוט. ממש עכשיו. וזו לא סתם עובדה פיזיולוגית. זה כלי

המדינה חזרה לפעילות, העבודה מחכה, הילדים בגן – אבל אתם? אתם עדיין שם . במשבר. בטראומה. באותו מקום שבו הכל נעצר. בעוד שנראה שכולם סביבכם ממשיכים הלאה, אתם מרגישים שהזמן פשוט עצר ואין לכם את הכוחות לחזור לתוך הקצב המטורף של החיים. אם זה נשמע לכם מוכר - אתם לא לבד. מה לא בסדר אצלי? קודם כל, בואו נבהיר משהו חשוב: זה לא "רק אצלכם". המוח שלנו לא בנוי לעבור ממצב משבר לשגרה תוך 24 שעות. כשעברנו תקופה קשה - בין אם זה מילואים ממושכים, משבר בריאותי, אובדן אישי או כל משבר משמעותי אחר -